(1)ארפי בחרוזים לחג המולד - פתוח

זה לא הארפי של יוקו
למרות שמותך לכן לשתות שוקו.
יהיו שני ארפים כאלה
בלי הרבה קשר בין אלה לאלה.

לארפי הזה, אין שום צורך
להירשם, שלא בכורח.
אפשר אפילו להגיב רק
פעם אחת בכל המשחק!

אין פה דמויות ואין פה תורות
יש רק שטויות והרבה חפירות!
חג המולד הוא הנושא
ומי שרוצה, שיתנסה!

החוקים דיי פשוטים
ואפילו שוטים
יכולים להבין בקלות
כזאת שטות!

על כל אחד לכתוב...
(מה יהיה טוב?)
בין 5 ל15 שורות
מלאות מהמורות!

אך זהו לא הכל!
ישנו עוד חוק סגול!
השורה הראשונה צריכה
להתחרז ללא מבוכה
עם השורה האחרונה
של השירה הנבונה
של זו שכתבה מעל
התגובה הנ"ל.

וכל התשובות, כולן
שיאספו מכל העולם
צריכות להיות בחרוזים
אז אל תהיו חפוזים
ולפני שאתן כותבות
תחשבו כמו רובוט
בשביל לוודא שהתשובות
שהנכן מחשיבות
יהיו טובות O:
ומדהימות!

אין לי כוח להתחיל
כי עומד לבא נחיל
של שינה עלי
ועלי להוריד נעלי
(מעלי)
אז אל תגיבו פה עדיין
או שנפטר לכן מהידיים!

כי אני מתחילה
וזו לא שאלה.
אך אעשה זאת מחר
מאחר וכבן מאוחר!

בזאת, חגיגית, נפתח המ"ת.
ואולי אחריו נשחק קצת שח מת?


הכל התחיל בערב חג המולד.
קצת אחרי שישו נולד.
(ככה, 2000 שנה כמאט.
טוב, אז אולי לא "מעט")
בכורסא ענקית, ליד אח חביבה
ישבה נערה ובידה לביבה.
לילדה קראו מרי.
ופתאום נשמע ירי!



(אני מזכירה לכן לעבור על החוקים
כאילו, לקרא אותם שוב, יא מחוקים XD )

ירי של מחבל ניגרי,
שפרץ לבית זועם והיסטרי!
"כאן החזית לשחרור הקומקום,
לקום, ילדה, לקום, לקום!
ולעמוד מיד עם הפנים לקיר,
שלום שלום, נעים להכיר."

פתאום התפוצץ קיר ואת בעלי הבית העיר.
"זבנג! בום!" הכריז קומקום.
"התה שלי~!" אוקא קרא בטמטום,
"איזה ערב עלוב, כמה מייגע,"
ניסה הוא את הסובבים לשכנע,
"מי צריך בכלל, חג שכזה,
עם כל כך הרבה אוכל לעולם לא ארזה ;;"

"איש סדום אנוכי ונבזה!
הקומקום לא ראוי ליחס כזה!"
כך אמר המחבל,
(ששמו איזָבֶּל).
"כל שנה בחג המולד,
הקומקומים עובדים קשה במיוחד,
להכין תה לכל האורחים,
חבורה של נוצרים לבנים ודוחים!
ועכשיו עם הפנים לקיר עמוד,
למרות שהתפוצץ וזה חבל מאוד!"

"אעמוד, אעמוד," הוא ייבב בדמעות,
"אבל לחג הנאלח אני עדיין לא אסלח!
ומישהו שם בתה שלי יותר מדי מלח."
וכך, הוא נעמד עם הפנים לקיר ונאנח.
"אני חושב שאולי אני... אברח."

מישש אותו הניגרי, "אתה כה רך!
וזה שאתה כאן, זה פשוט מבורך.
כי בזמן שלבית יפלשו חברי,
עליי - מה לעשות - לספק את יצריי."
והוא החל להפשיט את האוקא הקטן,
בעודו ממלמל מזמורים לשטן.

(קצת איבדתי אותך
כל כמה שזה מצידי נאלח
האם את ממששת קומקום?
כי אם כן, יש מצב לעולם אקום
שוב. ם_ם
אבל אין זה חשוב.
אבל איך הקומקום רך?
האם הוא נמתך? )

השטן אז הופיע, קטנטן!
וצעק בקולי קולות "כאן~! "
אז השחר הפציע
וברקיע הופיע
השמש, הגדולה והמפחידה
שרצחה השטן כיחידה
מובחרת בחיל האויר
שם הכלא הגדול בסיביר.
הנערה שבינתיים נשכחה
מרב תדהמה נאנחה
והלכה לישון
ליד הלשון
של הקילשון
של נפטון האיום
שפתאום הופיע באצע היום!

(הניגרי ממש את האוקא החביב
ולא את הקומקום, כי עוד לא בא האביב)

הופיע סתם, כך פתאום!
הוא ואחיו התאום!
כי מי ירצה להפסיד מסיבה
כשהשטן אליה בא?
אך לאכזבתם השטן מת,
איזו באסה, באמת.